סיפרתם לנו שאתם שמים לב שכשהילדים משחקים במשחק ומגיעה הסדרה ׳גופי ואני׳ או ׳איך באים ילדים לעולם?׳ הם צוחקים במבוכה או לחלופין מנסים לא לדבר על הסדרה (לא לבקש את הקלף המדובר משאר המשתתפים במשחק) רק כדי לא להגיד מילים כמו: ׳זרע׳ , ׳פות׳ וכו׳.
תגובה כזו אומרת בדר״כ משהו מאד מאד חשוב שזוהי אחת הבעיות שהמשחק שלנו מגיע לפתור. זה שילדכם מתבייש בדרכו לדבר על הנושאים הללו אומר שהם מעניינים אותו אך עדיין מביך לו לדבר על זה.
הדבר הנכון לעשות מבחינת החינוך למיניות בריאה של פתיחות והכרות והרגשת נוחות עם הגוף זה לעזור לילדכם לתמלל לרגש את התגובה שלהם : למשל צחוק של מבוכה , תוכלו לקחת את קלף הרגשות או תוך כדי המשחק (אם אין עוד ילדים שמשחקים אתכם, כדי שהילד המובך/ מתבייש לא יובך יותר) ואימרו אני שמה לב שאת.... רוצה להסתכל בקלף הרגשות ולהגיד לי איך זה גורם לך להרגיש כשאת רואה פות? או אומרת את המילה פות? וכך תוכלו לדבר איתה על רגש הבושה / המבוכה ולנרמל את השיח על גופם , או על כל דבר שמביך אותם כי מיניות זה דבר נורמלי ובריא ובוודאי להכיר את כל האברים בגוף שלך מבלי להתבייש.
כן נמליץ במקרה כזה של בושה / מבוכה שאותו ילד / ה ישחקו עם הורה עימו מרגישים בנוח וכאשר אחים/אחיות משחקים או חברים/חברות ניתן להוציא את הסדרה ולהבהיר שעושים זאת לא כי זה מביך מבייש אלא כי זה משהו אישי ופרטי וזכותם לפרטיות כאשר זה מדובר.
Comments